יום שבת, 23 באפריל 2011

קצר ומחוותי- לכבוד יום ההולדת ה-122 של צ'רלי צ'פלין, 12 קטנות על אחד מאמני הקולנוע הגדולים של כל הזמנים

1
עטיפת הביוגרפיה של צ'פלין
צ'רלי צ'פלין נולד בלונדון ב-16 באפריל, 1889. למעשה, אנחנו חוגגים לו יומולדת באיחור. הוריו של צ'פלין היו שניהם שחקנים וזמרים דיי מוכרים באותה התקופה (במיוחד האם, שנודעה בשם הבמה לילי הארלי). אביו מת כשהיה צ'רלי בן עשר, ואמו הייתה חולה מאד ומתה אחריו. צ'רלי, ואחיו סידני, נאלצו להצטרף ל"מיוזיק הול", המקביל הבריטי של תיאטרון הוודביל האמריקני, ובאחד ממסעי ההופעות שלו הגיע לארצות הברית.

2
את צ'פלין "גילה" ב- 1913 מק-סנט- במאי קומדיות סלפסטיק (סלפסטיק- הומור פיזי) מטורפות. צ'פלין, לפי הסיפורים, פקפק בהתחלה בקולנוע, והמעבר מתיאטרון עממי והופעות בירידים אל משחק מול מצלמה היה נראה לו רעוע וכזה שעלול להתמוטט במהירות. למעשה, הסכים צ'פלין להצטרף רק כשהובטח לו שכר של 150 דולר לשבוע והתחייבות להעסקה לשנה. במהלך עבודתו של צ'פלין עם מק סנט, התפתח בו רצון לפתח דמויות עמוקות יותר, בעלות ייחוד אישי. ב- 1914 ביים את סרטו הראשון, עדיין באולפני קיסטון, הבייבי של מק סנט.

3
בין השנים 1913-1917 התקדם צ'רלי צ'פלין במהירות בעולם הקולנוע, והצליח לעלות משכר של 150 דולר לשבוע למיליון (!) דולר מול חברת פירסט נשיונל. באותן שנים היה זה סכום אגדי וצ'פלין הפך לכוכב העל הראשון בהיסטוריה הקולנועית, וליוצר משפיע שכשרונו וגאונותו הטביעו וממשיכים להטביע את חותמם עד היום. הסכומים הגבוהים שהשתכר העניקו לו חופש אומנותי לביים, לשחק, לכתוב ולהפיק את סרטיו כראות עיניו.


4
דמות "הנווד" של צ'פלין- סימן ההכר שלו והחותם הבולט ביותר בעבודתו הקולנועית הפכה להיות לאחת הדמויות המוכרות ביותר בעולם הקולנוע האמריקני של אותה התקופה, ובשנות ה- 20 וה-30 בעולם כולו- לתוך הדמות הזו יצק צ'פלין את חוויות הילדות הקשות שלו- העוני, ההתמודדות עם מחלתה של אמו (שלקתה גם בשיגעון), וראיית העולם הייחודית של צ'פלין עצמו, שהעושר והתהילה שנכנסו מהר יחסית אל חייו של מי שגדל בשולי החברה לא גרמו לו לשכוח את חוויותיו בתור איש עני. צ'פלין מעולם לא שכח מניין בא. הנווד היה דמות חסרת שם, חסרת שורשים, ענייה, מהגר, פועל, ובעיקר איש טוב לב, ערמומי, שנלחם כמעט בכל מה שייצג סמכות חברתית, והשתוקק לכסף. דמות שהייתה חוזרת כמעט בכל הסרטים הייתה של אישה בלונדינית, עדינה ואומללה שנזקקה לסיוע ושהנווד נחלץ לעזרתה. מקובל לראות בנווד של צ'פלין דמות שביטאה את שתי הפנים של חיי העושר והתהילה, אותם חווה צ'פלין בעצמו- השפע והחיים הטובים אל מול הריקנות הנבובה.  

5
הנשים בסרטיו של צ'פלי האירו צדדים של דמות הנווד- למרות היותו רמאי ועבריין, משום מה תמיד הייתה דמות נשית חסרת ישע שנזקקה לעזרה וייצגה את כל מה שטהור, עדין ואמיתי בעולם- ומעוררת בנווד תכונות כמו עזרה לזולת, חמלה וטוב לב.

6
סרטיו של צ'פלין הכילו ביקורת חברתית נוקבת על ארה"ב ומדיניות הקפיטליזם, כמו גם יחסם למהגרים. זכורה במיוחד הסצנה מתוך "המהגר" (1917), בה מגיעה ספינת מהגרים אל חופי מנהטן, כשברקע פסל החירות ושוטרי ההגירה המקבלים את פני האנשים נוהגים בהם כאילו היו עדר בקר.  כמו כן, זכור גם "זמנים מודרנים" (1936), שהדגיש את העבדות המודרנית בעקבות המהפכה התעשייתית.

7
אחת מן הטכניקות הידועות של צ'רלי צ'פלין בסרטיו הייתה שימוש בחפצים ועצמים דוממים, הוקעה של השימוש המקורי שלהם והפיכתו למשהו שונה לגמרי. מי שחשב על סצנת אכילת הנעליים ב"הבהלה לזהב" (1924) לא טועה- הנעל הופכת לאומצה עסיסית, לפסטה, ואפילו יש לה רוטב. טעינת הנעל בתכונות שאינן קשורות אליה יצרה רובד קומי, רגשי וביקורתי כאחד- הקומי- כי זה נורא מצחיק לראות אדם מתענג על אכילת נעל (שהיא גם דיי מכוערת), הרגשי- כיוון שאנו מזדהים עם הרעב ועם המצוקה המסוימת של הנווד, והביקורתי- כי אנחנו מביטים במישהו שמוכן לאכול נעליים כדי לעשות את "המכה" הגדולה ולמצוא המון זהב.


8
"אורות הכרך,"(1931) "זמנים מודרניים" (1936), "הדיקטטור הגדול" (1941), "הבהלה לזהב" (1924)- מן העבודות הבולטות של צ'פלין, כשבכולם ניתן למצוא מורכבות סמלית עמוקה למסרים חברתיים ופוליטיים שונים. חשוב לזכור שצ'פלין עצמו היה מהגר, וכי נולד באנגליה. ארה"ב הייתה עבורו כר פורה של אי-צדק, שחיתות וחומרנות (למרות הטיפוס המהיר שלו בסולם עולם הקולנוע). "זמנים מודרניים" משווה בין קבוצת הפועלים הנוהרת אל המפעל לבין עדר כבשים צייתניות באמצעות Match cut, מעבר בין שוטים דומים מבחינה צורנית שיוצר הקבלה. הסצנה בה "נבלע" הפועל- צ'פלין- במכונות מדגישה היטב את המסר הכללי של הסרט, שהרגיז קומוניסטים וקפיטליסטים כאחד.

הפועל "הנבלע" בתוך המכונה של "זמנים מודרניים"


9
ב"הדיקטטור הגדול" עושה צ'פלין פרודיה על גרמניה הנאצית. חשוב לזכור שהסרט יצא ב-1941- שנים מעטות לפני שנחשפו זוועות הנאצים במלחמה. צ'פלין שינה את שמו של היטלר ל"הינקל", ואת שמה של גרמניה ל"טומניה". אחת הסצנות המוכרות מן הסרט היא ריקודו של צ'פלין עם הגלובוס, וכן נאום הג'יבריש של הדיקטטור לאומה. השמועות אומרות שהיטלר נפגע מן הסאטירה הפוליטית הזו, וכי צ'פלין עצמו, לאחר חשיפת פשעיהם של הנאצים, הצהיר כי לו היה יודע קודם לכן, לא היה מציג באופן הזה את דמותו של הינקל. לסרט חשיבות היסטורית ואומנותית עצומה- הוא ביטא עמדה בלתי מתפשרת כלפי הרודנים האירופאים (היטלר ומוסוליני).

10
צ'פלין סרב להשתמש בסאונד עם כניסת הקולנוע המדבר, ובעבודותיו המאוחרות יותר, שימש אותו הסאונד דווקא על מנת להעצים ולהמחיש את הסאטירה והביקורתיות. "זמנים מודרנים" ו"הדיקטטור הגדול" עושים שימוש ציני, ביקורתי וחריף בקולנוע המדבר- ב"זמנים מודרנים" באמצעות שיר הג'יבריש וב"הדיקטטור הגדול" באמצעות נאום הג'יבריש המתורגם לאנגלית בסרט ומגחיך את דמותו של היטלר.

11
צ'פלין היה נשוי ל- 4 נשים במהלך חייו, והיה ידוע כגבר שאהב נשים צעירות על גבול הנערות. עם אשתו האחרונה, אונה אוניל, נולדו לו 8 ילדים- ג'רלדין, מייקל, ג'וזפין, ויקטוריה, יוג'ין, ג'יין, אנט וכריסטופר.

12
בשנות ה- 50, המאופיינות בפרנויה ההוליוודית מפני הקומוניזם, לא הורשה צ'רלי צ'פלין לשוב לארה"ב לאחר ביקור באנגליה, בשל המסרים החתרניים של סרטיו. צ'פלין התגורר באירופה לעשרים השנים הבאות, ושב לארה"ב רק כדי לקבל פרס אוסקר על מפעל חיים (1972). השמועות אומרות גם כי צ'פלין לקה באירוע מוחי בדרכו לארה"ב (באונייה). צ'פלין נפטר בשוויץ בגיל 88, בערב חג המולד של 1977.


לינקוקים:
צ'רלי צ'פלין ב-ויקיפדיה בעברית
צ'רלי צ'פלין- האתר הרשמי 

4 תגובות:

  1. מעולה! תודה רבה על הפוסט הנפלא הזה! החכמתי רבות - קצר וקולע ומאוד אינפורמטיבי. צ'פלין הוא אחד מהבמאים הכי מוכשרים, שמעולם לא זכה באוסקר!

    אגב, האם זה נכון שהיטלר העתיק מצ'פלין את השפם?

    השבמחק
  2. גלית, איזה מקסימה :) תודה רבה יקרה.

    אני שמעתי משהו אחר על השפם- גם ויקיפדיה וגם אחד המרצים שלי לתולדות הקולנוע טוען בתוקף שאת הסרט "הדיקטטור הגדול" עשה צ'פלין בגלל הערה (ואולי הארה? הממממ) של אחד מחבריו שהוא ואחד האנשים הכי מרושעים בעולם חולקים את אותו השפם. היטלר, מצידו, כשראה את "הדיקטטור הגדול" ניסה לטעון בתוקף שצ'פלין יהודי (לא מצאתי לכך סימוכין, עם זאת). זה מדגים, מה שכן, איך אותו אלמנט- על שתי נפשות שונות לגמרי- יכול לתפקד בצורה אחרת לחלוטין. איפה הפוסט על סצנת הפתיחה של "מרני"? אני מתה לקרוא! דרך אגב, ראיתי לפני שבוע את "39 המדרגות" בסינמטק והיה מעולה :)

    השבמחק
  3. היטלר לא היה היחיד שטען שצ'פלין הוא יהודי (אביו היה כנראה נוצרי, אך לגבי האם הדעות חלוקות) צ'פלין עצמו סירב לתת לאנטישמים חיזוק על ידי הכחשה של יהודתו, או אישור שלה. יש הרבה שמועות על כך שהיטלר אימץ את השפם של צ'פלין, אבל כלל שהתבטויות קומוניסטיות של צ'פלין זכו לפרסום רב יותר, גם הנאצים נאלצולצאת נגדו, לפחות באופן רשמי, עוד לפני הדיקטטור הגדול.

    לגבי הייצוג הנשי בסרטיו, אפשר לציין כי במקביל לסרטים בהם כיכב, הוא ביים בשנות העשרים את "האישה מפאריז" מלודרמה אשר הציגה יחס מורכב יותר לייצוג נשים.

    הערה קטנה: צ'פלין לא בדיוק סירב להשתמש בסאונד. הוא השתמש בו החל מ"אורות הכרך" הוא התנגד לדיאלוגים ולסאונד סינכורני. לי באופן אישי מוזר כי בסופו של דבר הוא הוציא גרסה של "הבהלה לזהב" עם קרייונת שלו, גרסה לטעמי מוכיחה יפה את כל הטענות שלו כנגד הסרט המדבר, שמסביר דברים במקומות שהתמונה מעבירה בשלמות

    השבמחק
  4. היי עופר,
    תודה על התגובה. אני מסכימה בהחלט- ואולי הייתי צריכה לדייק יותר כשכתבתי שהוא סרב להשתמש בסאונד. צ'פלין, שמטבעו היה אומן גוף, לא אהב את הרעיון של סרט מדבר, והשתמש בדיבור באופן פורמליסטי וסמלי (כמודגם בנאום הג'יבריש ב"הדיקטטור הגדול", ובשיר הג'יבריש בסיום של "זמנים מודרניים").

    בעניין השפם- זו נקודה מעניינת שמייד אגגל עליה. אם אמצא משהו מעניין אביא לכאן.

    הייתי שמחה לשמוע מה דעתך על הייצוג הנשי ב"האישה מפריז"... לתפיסתי צ'פלין מאד הקפיד על ייצוג מסוים של נשים בסרטיו, ואפילו הייתה לו בשנות ה-20 שחקנית קבועה שאיתה עבד (והנה ברח לי השם שלה).

    השבמחק